פסק-דין בתיק ת"א 18728-08

1.         התובע והנתבע היו שותפים בעסקי הסעות, מוניות והובלה באמצעות שתי חברות, חברת הר נוף וחברת הר נופים.

2.         ביום 15.12.05, הגיעו הצדדים להסכם לפירוק השותפות ביניהם (להלן : ההסכם).

3.         התובע הגיש ביום 18.9.09 תביעה  כספית בסך 96,975 ש"ח המבוססת על ההסכם.

4.         ביום 29.7.09, הגיעו הצדדים להסכם גישור שקיבל תוקף של פסק דין חלקי, אשר הסדיר בין היתר העברת ציוד של השותפות לתובע.

            יצוין כי בעקבות בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט שהוגשה על ידי התובע, החליט בית המשפט ביום 20.12.10  כי הנושאים של העברת מכשירי הקשר ומכירת משאיות שהנתבע לקח על עצמו על פי הסכם הגישור, הושלמו באיחור, ולכן, לא נזקק בית המשפט לסעדים על פי  הפקודה לאכיפת פסק הדין החלקי.

5.         בקדם המשפט שהתקיים ביום 6.5.10, הצהירו ב"כ הצדדים כי הפלוגתאות שנשארו בעקבות הסכם הגישור הן  התביעות לקבלת שכר עבודה, פיצוי בגין עוגמת נפש ופיצוי בגין מוניטין (ראה עמוד 1 לפרוטוקול).

6.         בטרם אחליט בנושאים שנותרו במחלוקת, אסלק מן הסף טענה שהועלתה על ידי ב"כ הנתבע בסיכומיו לפיה יש לדחות את התביעה משום שהסכם פירוק השותפות בוטל על ידי התובע בהודעה ששלח בא כוחו הקודם ביום 14.8.07 (נ/1). מדובר בשינוי חזית. הטענה לא הועלתה ולו ברמז בכתב ההגנה ואף לא בתצהיר העדות מטעם הנתבע. מעבר לכך, שני הצדדים בעדויותיהם בבית המשפט הכחישו את ביטול ההסכם. התובע אמנם הודה שעורך הדין שלו שלח את המכתב אך הבהיר כי מבחינתו ההסכם בתוקף אך לא יישמו אותו (ראה עמוד 9 שורה 18, עמוד 10 שורות 4-5).  באשר לנתבע, הוא הצהיר בצורה חד משמעית כי ההסכם לא בוטל (סעיף 16 שורה 32).

            אעבור לדון ולפסוק בראשי הנזק שנותרו.

7.         שכר עבודה -  בסעיף 4(ו) להסכם פירוק השותפות, התחייב הנתבע לספק לתובע עבודה ביחס לכלי רכב מסוימים שהופעלו על ידי אחת משתי החברות שנוהלו במשותף. בסעיף 5 לתצהיר עדות ראשית של התובע, הצהיר התובע כי הנתבע התחייב לספק לו עבודה חודשית בהיקף של 10,000 ש"ח עקב הסכמתו של התובע לוותר על מוניטין שנרכש במשך 15 שנה. בסעיף 6 לתצהיר טען התובע כי העמיד את עצמו וכלי רכב שלו לרשות הנתבע ולכן הוא דורש שכר בסך 30,000 ש"ח. כשנשאל בחקירתו הנגדית, על מה מבוססת ההצהרה האמורה,  התובע השיב כי זה כתוב בהסכם. כשהתבקש להפנות למקום הרלוונטי בהסכם, חזר בו התובע והצהיר שזה לא כתוב  בהסכם אך רואה החשבון שלו מסר לו את הנתונים (עמוד 11 שורה 23).

            לא זו בלבד שהתחייבות לאספקת עבודה חודשית בהיקף של 10,000 ש"ח אינה מופיעה בהסכם, אלא שהטענה לפיה ההתחייבות ניתנה כנגד ויתור על מוניטין, נסתרת מסעיף 4(ה) להסכם שבו כתוב שהתובע זכאי לפיצוי בגין מוניטין.

            לאור כל האמור, התביעה בגין שכר עבודה לא הוכחה ועל כן אני דוחה את התביעה.

8.         עוגמת נפש - התובע טען בתצהירו כי נגרמה לו עוגמת נפש בשל התרוצצויות בין בתי משפט ועורכי דין באיסוף חומרים וראיות עקב אי קיום התחייבויות הנתבע על פי ההסכם ודרש פיצוי בסך של 20,000 ש"ח. מדובר בתיאור כללי מאוד שבוודאי לא מצדיק את הסכום הנתבע.

            ברם,  לאור קביעת בית המשפט בהחלטה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט כי הנתבע קיים באיחור את התחייבויותיו על פי הסכם הגישור ביחס להעברת משאיות ומכשירי קשר, אני פוסק לתובע פיצוי בסך 1,500 ש"ח.

9.         מוניטין - בסעיף 4(ה) להסכם נקבע כי הנתבע ישלם לתובע סך של 10,000 ש"ח תמורת ציוד ומוניטין של אחת החברות שהייתה בניהול משותף.

            אין מחלוקת כי הסכום לא שולם. הנתבע טוען כי יש לקזז את הסכום כנגד סכום ששילם עבור התובע בגין חובות לחברת "אגד" עבור חודש ינואר 2006 בסך 7,828 ש"ח וסך נוסף של 2,250 ש"ח ששולם על ידו בגין חלקו של הנתבע לוועד הבית בגין השנים שהשותפות פעלה.

            באשר לתשלום ל"אגד", הנתבע הגיש תיעוד מחברת "אגד" על תשלום בגין הסעות בחודש ינואר 2006 כנטען. ואולם לא הוכח מהמסמכים כי מדובר בחוב הקשור לשותפות ו/או שחל על התובע. הסכם פירוק השותפות נחתם ביום 15.12.05. בסעיף 4(ח) להסכם נקבע כי "הוסכם בזה כי החל מיום 1.12.05 כל ההוצאות מכל מין וסוג הקשורות ומתייחסות לחברת הר נוף יחולו על גבי (הנתבע) לבד ולמשה (התובע) לא יהיה כל חלק בהם". בסעיף 4(ב) (השני) להסכם נקבע כי "החל מיום 1.1.06 החברה (חברת הר נופים) לא תבצע כל פעילות עסקית מכל סוג ומין, בעלי המניות מתחייבים שלא לנקוט בכל פעולה אשר יהיה בה משום  יצירת התחייבות כלשהי כלפי החברה (ההערות שלי - ש.פ.) " . עינינו רואות כי פעילות שתי החברות הסתיימה בסוף שנת 2005. לפיכך, כל פעילות שבוצעה בשנת 2006, אינה קשורה להסכם או לפירוק השותפות. לכן, לא הוכחה זכותו של הנתבע לקזז את הסכום ששילם ל"אגד" מהסכום שהתחייב לשלם לתובע על פי הסכם פירוק השותפות בגין ציוד ומוניטין.

            באשר לתשלומים לוועד הבית, צירף הנתבע לתצהירו העתקי שוברים של שיקים וקבלה מוועד הבית ברחוב כנפי נשרים 3, ירושלים שבה התנהלה הפעילות של השותפות (ראיה לכתובת זו נמצאת בנספח ח' לכתב התביעה). מדובר בתשלום בסך 4,500 ש"ח שבוצע ביום 31.10.06, שמתוכו סך של 3,000 ש"ח ששולם עבור השנים 2002 עד 2005 שהן השנים הרלוונטיות להתנהלות השותפות במקום. לפי סעיף 2(ו) להסכם פירוק השותפות, התחייבו שני הצדדים, שהיו שותפים בחלקים שווים, לשלם את כל התשלומים בגין פעילות החברות.

            לפיכך, יש לזכות מחצית הסכום של וועד הבית ששולם על ידי הנתבע לחובת התובע. אשר על כן, יש לקזז סך של 1,500 ש"ח לסכום שמגיע מהנתבע בגין ציוד ומוניטין.

10.        התוצאה היא, אם כן, שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 10,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 15.12.05 ועד לתשלום בפועל.